איך להקל על פחדים וחששות של הורים שבניהם ובנותיהם מגויסים

מאת: ד"ר נגה נבארו

מאמר זה נועד לעזור ולמקד את המחשבות והפעולות שיכולות לעזור להורים ולבני המשפחות של המגויסים בתקופה זו. המלחמה נגעה ונוגעת בכל אחת ואחד מאיתנו ומקשה על התפקוד. המציאות שבפניה עומדים בני המשפחה רוויית תחושות דחק ודאגה. מציאות זו היא רבת פנים ותלוית מצב וחוסן אישי ומשפחתי. הקושי הברור והמובן הינו של החיילים הנמצאים בחזית ונלחמים, אך הפחדים והחששות, חוסר השינה, הדאגה המתמדת והעומס הרב על מערכות היחסים המשפחתיות בעקבות המצב חשובים לא פחות.

ראשית, כל אחד מאיתנו יודע אילו דברים מעלים בו את הדאגה והחרדה! לכן, נכון יהיה להסיט מהשיח אמירות על כך ש"צריך" להפסיק לדאוג, או להפסיק לפחד. עצם האמירה "לא לדאוג" משאירה את הדאגה במקומה ולא מאפשרת לנו לתפקד. במקום זאת, אימרו: "הדאגה איננה יכולה לשמור על הבן שלי או להפסיק את המלחמה, אבל היא כן פוגעת בתפקוד שלי, ואפילו פוגעת באופן שמפריע לי להיות שם בשביל הבן/בת שלי כמו שרציתי".

שאלו את עצמיכם/ן: "האם אני רוצה להיות מתפקדת או לא מתפקדת?".

חשוב לזכור כי אם אנו רוצים לחסוך אנרגיה כדי להמשיך לתפקד, אנו צריכים להפחית את אותם הדברים שנוטים להעלות את החרדה.

מה נוטה להעלות את החרדה וכיצד נוכל להפחית אותה?

שאלות כמו "מה אם?" מגבירות את החרדה. אבל, ישנה חשיבות בתכנון מעשינו אם משהו רע חלילה יקרה. בכך, אנו נותנים תשובות לשאלות הקשות ביותר. למשל: "מה יקרה אם ייחטף?", "מה יקרה אם יפצע?". תהיה נטייה לשאול את עצמינו את השאלות הקשות ביותר כמו: "האם אמשיך לחיות?", "האם החיים שלנו יגמרו?", "האם אזכור שיש לי עוד ילדים?", "מה יהיה?".
אך, ישנה גם האפשרות להחליט שאין צורך להתמודד עם זה עכשיו, כי זה לא קרה ואולי בכלל לא יקרה!
כשבאה מחשבה שעלולה להקשות עלינו – חשוב שתהיה לנו את היכולת להגיד למחשבה ״לא עכשיו״.
שאלות מסוג זה אינן מועילות ואפילו מחלישות אותנו. עלינו לשאול- "האם הדאגה עוזרת לי או מפריעה?". אם הדאגה מפריעה- ננסה להבין מה לעשות כדי לשמור ולשמר את האנרגיה שלנו. אם היא עוזרת, אז יש למצות את העזרה הזו באופן חיובי.
ברגע שנזהה מה מגביר את החרדות שלנו וכיצד אנו מעצימים אותן, נדע גם איך להפחית או אף להפסיק לעשות זאת. למשל, אם אני מבינה שהדאגה הזאת אינה תורמת, אוכל להגיד לעצמי: "לא דואגים עד שבאמת יש סיבה או חייבים לדאוג".
למילים יש משמעות. העיסוק המילולי האישי והחברתי הבלתי פוסק בטראומה הוא לא פרודוקטיבי, ולכל מילה יש משמעות עמוקה שיכולה להגביר את החרדה.
למשל- חזרה בלתי פוסקת על המשפטים ״אין לי על מי לסמוך״, "הפקירו אותנו" או "מפקירים אותנו" מגבירה את החרדה. בכדי להפחית את רמת החרדה, ננסה לזהות את האנשים והגופים שעליהם אני כן יכול/ה לסמוך.
לכל אחד מאיתנו ישנם משפטים ומילים שמייצרים פחד וחרדה, כדאי לדעת איך אפשר להפסיק או להפחית את השימוש באותם משפטים. זכרו, המשאבים שלנו הם כמו קופה, כאשר נבזבז אותם יהיה לנו קשה יותר להמשיך וזה עלול לפגוע גם בבריאותנו.
פרו-אקטיביות כדרך יעילה להפחתת חרדה
העשייה שלנו בתקופות קשות יכולה להתבטא במגוון דרכים. אבל, חשוב לשים לב שאנו לא מכלים את כל כוחותינו. למשל, עשיה ונתינה לאחר יכולה למלא אותנו בתחושת סיפוק רבה, אך חשוב לשים לב שאנו לא נותנים מעבר למה שאנו מסוגלים לתת. מצב כזה, עלול לכלות את האנרגיות ולפגוע בחיסוניות שלנו.
מהי חיסוניות? * "חיסוניות" הוא מונח שפותח ב"מכון שינוי" כדי להסביר את היכולת הרגשית/נפשית שלנו לדחות או לא לאפשר ל"דברים" רעים לחדור אלינו. אם לא נשמור על עצמינו ונכלה את משאב החיסוניות, אנו עלולים לקרוס. במצב של קריסה יהיה לנו קשה להיות נוכחים במאת האחוזים כאשר בננו/ביתנו או בן הזוג שלנו חוזר מהצבא.
הפונקציונליות של הכעס
הכעס עוזר להתמודד עם דאגות ופחדים וכן יש לו פונקציה חשובה בהנעה לפעולה. כאשר אנו ממשיכים לכעוס לאחר שהכעס כבר הניע אותנו, הכעס הופך ללא פונקציונלי. נטייה זו מפריעה לנו יותר ממה שהיא עוזרת ולכן יש לשים לב לכך. נשאל את עצמינו: "אם אבזבז את הזמן שלי כדי להשתהות עם הכעס, האם זה יעזור לי להרגיש טוב יותר?"
לרוב, הכעס לוקח אנרגיה ובכך חוסם אותנו מהתמודדות טובה עם הסיטואציה ואף מחליש את החיסוניות שלנו. ראשית, ננסה לחשוב: "איך הכעס הזה משרת אותי? האם אני יכולה לעשות עם זה משהו?". לאחר שהפחתתי את רמות הכעס, אוכל להתפנות ולחשוב כיצד אני מפנה את האנרגיות של הכעס לאנרגיה יעילה ופרודוקטיבית.