טיפול במשבר עקב יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים, אצל זוגות באמצע החיים בנישואים ממושכים ©
מאת: ד"ר נגה נבארו וד"ר שרה איונירפורסם
מבוא:
סביר להניח, כי אין מטפל העוסק בטיפול במשפחה או בבני זוג נשואים, שלא נתקל במהלך עבודתו בתופעות של הלם רגשי וטלטלה ביחסים הבין זוגיים לנוכח גילוי או חשיפה של פרשת אהבים מחוץ לנישואין. הגילוי על כך שבן זוג [1] מנהל רומן, גורם לעתים קרובות לערעור מוחלט של מרכז הכובד הרגשי של האנשים המעורבים ולהטלתם למערבולת סוערת של מחשבות, רגשות והתנהגויות. המכה עלולה להיות כה קשה, עד כי היא מסוגלת למחוץ את הנוגעים בדבר תחת כובד משקלה.
אין כל מקרה "אופייני" לזוג הנמצא במשבר עקב רומן מחוץ לנישואין. ישנם סוגים שונים של פרשיות אהבים והן מנוהלות בדרכים יצירתיות רבות. המשמעויות המיוחסת להן והמניעים להיווצרותן הם רבים ושונים, כך גם שונות נסיבות הגילוי וההשלכות הנובעות מכך. ערכי הזוג וגישותיהם הנם בעלי חשיבות מיוחדת. תנודות התנהגותם נצבעות במידה רבה מגורמים כמו השלב בו הם נמצאים במעגל חייהם ובנישואיהם, הדינמיקה האינדיבידואלית והזוגית-מערכתית שלהם, מערכת הערכים שלהם והרקע התרבותי-חברתי עליו נרקמה פרשיית היחסים מחוץ לנישואים.
מהלך העניינים המתרחש בעקבות גילוי פרשיית היחסים מתוארים בד"כ על ידי שני בני הזוג כ"תקופה מטורפת", כאשר בני הזוג תופסים את עצמם או אחד את השני כמתנהגים באופן לא הגיוני, כאנשים ש"יצאו מדעתם". האנשים המעורבים במשבר עלולים להצטייר כ"זרים", כ"מוזרים" או כאילו הם "לא עצמם". בן הזוג המנהל את פרשת האהבים[2] נתפס, לעתים קרובות, כמצוי תחת השפעה של המאהבת אשר גורמת לו להתנהג בצורה חריגה ש"איננה מתאימה לו" ובד"כ שלילית.
השינויים החדים, הכאוטיות ולעתים הקיצוניות בהתנהגות, ברגשות ובמצבים אצל בני הזוג, עלולים לבלבל ולהביך את המטפל הלא מנוסה. דוגמאות לכך כוללות ביטויים – שאינם תמיד מובנים לצופה מהצד – של קנאה עזה ותחושת בגידה גם בקרב בני זוג שמזה זמן רב חשים בוז זה כלפי זה ומתחרטים על כל קשר פיזי או אינטימי אחר שהיה ביניהם. באופן דומה, עשויים ביטויים סוערים ופתאומיים של אהבה להפתיע את המעורבים ולשנות תוכניות קודמות לעזוב את הבית. בניגוד לכך, איבוד הפרספקטיבה או האחריות עלול להוביל לרצון או לפעולה המכוונים לפגוע בצד השני בדרכים שבעבר נחשבו לכאלה שאין להעלותן על הדעת. ישנם בני זוג המגיבים בזעם רב כאשר הם שומעים כי בני זוגם מנהלים רומן, למרות העובדה שהם עצמם ניהלו או מנהלים רומן או רומנים דומים, או שהם מחכים עד שגם בני זוגם ינהלו רומן כדי להימלט מקשר נישואין ארוך, לא רצוי אך מחייב. במקרים אחדים, בני זוג שנשבעו כי יפרקו את הנישואין אם בני זוגם ינהלו רומן, חוזרים בהם ברגע האמת של הגילוי. במקרים אחרים מגלים בני זוג, אשר טענו בעבר כי נישואיהם חשובים להם יותר מכל פרשיית אהבים, כי הם מסוגלים לעזוב את ביתם ואת משפחתם עקב פרשייה כזו. ישנם אנשים המעורבים ב"הרפתקה ללילה אחד" שהופכת לפרשיה בת כמה שנים. הם מוצאים עצמם נקרעים בין שני בני זוג, ולעתים אף בין שתי משפחות. אחרים בטוחים שמצאו סוף סוף את "מערכת היחסים המושלמת", שלטובתה הם מוכנים לפרק את נישואיהם, ואז הם מתפכחים מאשלייתם, מוצפים ברגשות חרדה ומגלים כמיהה לחזור הביתה.
למרות כל הכאוס הזה יתכן גם, שכאשר קיימים רגשות חיבה בסיסיים בין בני זוג, ויחסי הנישואין בעלי יסודות יציבים, ניתן יהיה להשתמש במשבר כאמצעי לחיזוק ולהעמקת האינטימיות בין בני הזוג וכן לפיתוח דפוסי יחסים בריאים ומספקים ביניהם.
במאמר זה בחרנו להתמקד במודל קליני לטיפול במשברים חריפים כתוצאה מגילוי פרשת יחסים רומנטית מחוץ לנישואין, אצל זוגות המצויים בשלב אמצע-החיים ונשואים תקופה ארוכה. המאמר עוסק בעבודה הטיפולית בשלב המשבר עד סיומו, רק עם זוגות שהביעו רצון לשקם את נישואיהם. לגבי מקרים שבהם מתעוררות גם יוזמות לגירושין ראו: Ivanir & Ayal (1991), Brown (1992), Moultrap (1990) . תמונה מקיפה לגבי הנושאים התיאורטיים והטיפוליים, הפרטניים והמערכתיים הקשורים לבגידות ולרקע שלהן ניתן למצוא אצל: Moultrap, 1990; Brown, 1991; Pittman, 1995.
למטרות מאמר זה, אנו מגדירים את ראשית תקופת המשבר כזמן שבו התגלה הרומן או נחשף, אף על פי שתסמיני חרדה בולטים עלולים להופיע כבר במהלך התקופה הקודמת לגילוי. תקופת הטיפול במשבר מסתיימת כאשר תסמיני החרדה העיקריים שוככים, המערכת מתייצבת ובחירה מוחלטת נעשית לגבי כיוון הנישואין והטיפול. בנקודה זו מתקדמים המפגשים הטיפוליים מעיסוק בנושאים הקשורים ישירות לרומן לעבר טיפול עמוק יותר ביחסים הכלליים ובנושאים משפחתיים (שהם מעבר לטווח הפרק הנוכחי). משך תקופת הטיפול במשבר משתנה בהתאם לאנשים המעורבים בו ולאופי הכללי של היחסים בין בני הזוג. יחד עם זאת, על פי ניסיוננו, אם הטיפול מתחיל מיד עם גילוי הרומן, נמשכת תקופת זו בין ארבעה לששה חודשים.
בדרך כלל, משבר בין בני זוג באמצע החיים, הנשואים תקופה ארוכה, בשונה ממשבר המתרחש בתקופות אחרות במהלך הנישואין, הנו חמור יותר ואם אינו מטופל נכון הוא עלול לסכן את המשך הנישואין. לכך מספר סיבות: ראשית, בני זוג שהיו מוכנים להקריב את אושרם האישי למען טובת ילדיהם, מוכנים פחות לוויתורים כאלה כאשר הילדים בגרו. בשלב זה, הם כמהים יותר למימוש שאיפותיהם האישיות. שנית, רומן מחוץ לנישואין מציב איום קשה על מצבו הרגשי של הפרט, ביחוד של בן הזוג ה"נבגד", בשל הרגישות המתעוררת בעת המשבר לגבי סוגיות כמו דימוי עצמי מיני, ערך עצמי ופחדים קיומיים מפני העתיד. אלה כוללות פחד מפני אי מציאת בן זוג חליפי במקרה של פרידה (בעיקר דאגה של נשים בשלב זה של חייהן) ופחד מפני איבוד המשפחה (יותר שכיח אצל גברים). הדבר נכון במיוחד במקרה של נישואין ללא ילדים משותפים כאשר הקשר החזק בין בני הזוג, ולא בינם לבין ילדים, הוא שהחזיק אותם יחד.
על פי ניסיוננו, קבוצה זו של זוגות באמצע החיים מעוניינת במיוחד בתהליך טיפול יסודי. בקרב השייכים לקבוצה זו נמצא דרישה גבוהה לכנות, יושר, הגינות ולעומק ביחסים. זוגות רבים אינם מוכנים עוד להמשיך להתפשר על "שקרים לבנים" או על "חיים כפולים" כדי לשמר את יציבות מסגרת הנישואין וכדי לאפשר לחיים להמשיך להתנהל על מי מנוחות תוך הימנעות מקונפליקטים, כפי שהיו מוכנים בעבר. זוגות אלה פתוחים יותר לשינוי. הם מתמקדים פחות בפיתוח הקריירה שלהם ובגידול הילדים ומעוניינים יותר לשפר את איכות חייהם ואת מערכות היחסים שביניהם (McGoldrich & Carter, 1988).
המאמר מתחיל בתיאור הגורמים המהווים קרקע פורייה להתפתחות קשרים בין אישיים רומנטיים מחוץ לנישואין. לאחר מכן אנו מתארות את תקופת המשבר ואת חמשת שלבי הטיפול בו. בתיאור כל שלב, אנו מתמקדות בנקודות ההתערבות ובנושאים המרכזיים שאנו תופסות כחיוניים לטיפול. בחרנו לתאר במונח "בן זוג מעורב" את בן הזוג המעורב ישירות ברומן, ובמונח "נבגד" את בן הזוג האחר. הוספנו את המרכאות כדי לרמוז על ההרגשה הדומיננטית ביותר של בן הזוג האחר וכדי להדגיש את ההכרה בכך שלעתים, הרומן הוא תוצאה של קנוניה מודעת או לא מודעת של שני בני הזוג.
הקרקע הפורייה להבשלת פרשיית יחסים רומנטיים מחוץ לנישואין:
אילו גורמים יכולים להפוך נישואין ממושכים לקרקע פורייה במיוחד לפריחת יחסים מחוץ לנישואין? מהם הגורמים הדוחפים בני זוג נשואים ליזום קשר רומנטי מחוץ לנישואין או להסכים לו בשלב זה של נישואיהם?
שלב אמצע החיים הוא תקופה ארוכה ומורכבת במעגל חייהם של בני זוג. בני הזוג מגיעים לשלב זה לאחר שהפנימו בתהליך סוציאליזציה ממושך את האמונה שנישואין ומשפחה הנם גורמים מרכזיים בתחושת הזהות, השייכות ומשמעות החיים (Ahrons & Rodgers, 1987). אולם, דווקא בתקופה זו מובלט הצורך לארגן מחדש את הסדרי הנישואין, או אפילו לבחון שוב את הקשר ולעתים קרובות אף לבסס אותו מחדש (McCullough & Rutenberg 1988). בני זוג שואפים בשלב זה של חייהם לחופש פעולה כדי לבחון לעומק את צרכיהם האישיים, והם מתחילים לבחון את "הסכם הנישואין" שלהם מנקודת תצפית חדשה. בני הזוג מרגישים כי נושאים כמו תלות/עצמאות, אוטונומיה במסגרת היחסים והזדמנויות למימוש עצמי צריכים לעמוד למשא ומתן מחודש. בני זוג אלה – המתמודדים כל אחד בנפרד עם מעברים אישיים, הערכות מחודשות לחייהם, דילמות ופחדים האופייניים לתקופה זו ולקראת התבגרותם, והופכים מודעים יותר ויותר לצורך שלהם באינטימיות, חיבה, אהבה ותמיכה בדימוי העצמי שלהם.
כאשר בני זוג בתקופת אמצע החיים, בנישואים ממושכים, נמצאים במשבר בשל פרשיית אהבה מחוץ לנישואין, הם מפתיעים, לעתים קרובות, את הקרובים להם, מאחר שנישואיהם נראו כלפי חוץ יציבים ומספקים בדרכים רבות. בחינה מדוקדקת יותר מצביעה לרוב על כשל של הנישואין בסיפוק צורך רגשי חשוב, אשר נדחק או שזכה לפיצוי נאות בעבר, ע"י גורמים נוספים בחיים, אך הפך לחריף וחיוני בתקופת חיים זו בשל הגורמים המאפיינים שתוארו לעיל.
להלן תיאור דפוסי יחסים רווחים במערכות נישואין, המהווים קרקע להתפתחות של פרשיית אהבה מחוץ לנישואין. הדפוסים שיתוארו להלן כרוכים, לעתים קרובות, זה בזה, לפיכך יכול זוג להתאפיין באחדים מהם בו זמנית.
הימנעות מאינטימיות המובילה לניתוק רגשי:
התיאור שלהלן, שבוטא ע"י מטופל שלנו, מדגים מצב זה:
"כל אחד מאתנו חי בעולם שלו ודרכינו כמעט שלא הצטלבו. יכולנו להמשיך לחיות כך שנים רבות, להיפגש למשך חצי שעה מדי יום, לדבר רק כשזה נחוץ, ולבלות יחד שעות אחדות בסוף השבוע, בדרך כלל עם משפחה או עם חברים. לעולם לא סיפרנו הרבה אחד לשני על מעשינו, על מחשבותינו או על רגשותינו. לעתים נדירות נכנסנו למיטה באותה השעה. היא הייתה תמיד לוקחת את ניירות העבודה שלה למיטה ועובדת עליהם בלילה, ואני הייתי מכין תוכניות עבודה לחברה שבה אני עובד."
התחמקות מאינטימיות יכולה להיות פרי של "תכנית משותפת" של שני בני הזוג מראשית היחסים ביניהם, או שהיא מתפתחת עם השנים כדרך להימנע מתסכולים הנובעים מאי יכולת לחלוק דילמות ורגשות אישיים אינטימיים. בנקודה כלשהי במערכת היחסים החליטו בני הזוג הנשואים, במודע או שלא במודע, לא להיות מעורבים אינטימית אחד בחייו הרגשיים של האחר, אילו הנוגעים ליחסים שביניהם ובכלל. אחד מבני הזוג או שניהם מפסיקים לגלות סקרנות לעולמו של האחר או ממש להתעניין בו. עם הזמן, עשוי להתפתח סוג של ניתוק רגשי ו"עיוורון לגבי היחסים", משולב בתחושה מקדמת-דנא של נוחות ואמון ביחסים, תחושה שאינה עומדת שוב למבחן ויתכן שאין לה יותר אחיזה במציאות. הם ישתמשו בכל אמצעי, כולל מריבות קשות והסחות דעת, כדי להימנע מנגיעה ישירה בנושא רגשי טעון. הניתוק הרגשי יוצר מצב שגם כאשר יש רמזים אודות אי שביעות רצון או אפילו לגבי הבגידה, הם נתפסים אצל בן הזוג הנבגד, ברמה קוגניטיבית כלשהי, אך אינם חודרים לרמה הרגשית-תפיסתית או אינם ממוקמים בהקשר הרגשי הנכון של היחסים. "ראיתי שהוא נלחץ בכל פעם שהטלפון שלו צלצל בנוכחותי," ספרה לנו אשה, "אבל אמרתי לעצמי שבטח הוא מתוח בגלל העבודה וניסיתי להרגיע אותו". אצל הנמנעים מאינטימיות, גילויי התרגשות או סקרנות הדדית נעלמים וכך מצטמצמות ההזדמנויות לגילויים מיניים, אינטלקטואלים ורגשיים. על רקע זה, נוצרת תשוקה לחוויות רגשיות ולהרפתקאות חדשות במקום אחר.
*המאמר פורסם כפרק בספר "זוגות במשבר" בעריכת מאוריציו אנדולפי:
Terapia delle coppie di mezza eta in crisi per una relazione extraconiugale (1999) (p. 177 – 225) La crisi della coppia – una prospettiva sistemico-relazione Maurizio Andolfi (ed) Milano: Raffaello Cortina Editore