פסח – מלחמה או שלום?

מה נשתנה הפסח הזה משאר הפסחים? אני מציעה שהשנה כל אחד מאתנו ישאל את עצמו איזה חלק מהכותרת הבאה הוא בוחר להעצים – את המלחמה או את השלום.

הכל כבר נכתב על השפעת החגים על בני המשפחה ועל היחסים ביניהם.

פירמידת השאלות עובדת דרך מגוון שאלות החל מאצל מי נחגוג? מי יבוא למי? האם צריך להזמין את פלוני? אם נזמין את פלוני האם חייבים להזמין גם את אלמוני? האם נקרא את ההגדה ונשיר את השירים עד תומם או נקיים ארוחת חג חגיגית ונברך לשלום? מי יבשל? האם כולם יתרמו את חלקם? מה נבשל -לכל אחד את מה שהוא אוהב? מי שוטף כלים בסוף הערב? וסיים במה נקנה מתנה ולמי.

אלו אינן שאלות של מה בכך. כל אפשרות מקפלת בחובה הסטוריה משפחתית רבת שנים, תפיסת מהי משפחה, אילו ערכים היא אוחזת, מטען רגשות עשיר ובעל משמעויות עמוקות לכל אחד.

כל שינוי מהתפיסה הקיימת יכול להוות איום על הזהות האישית והמשפחתית – אם רק אוכלים, בעיני האחד זו יכולה להיות פגיעה אנושה בתרבות אותה אנו מנחילים לילדי המשפחה. אנו תורמים בכך להרחקתם מהמסורת רבת השנים של עם ישראל בכלל ומהמשפחה הפרטית בפרט. עבור האחר הערך החשוב הוא הישיבה יחדיו עם ההוואי המשפחתי העכשווי ללא כל סיפורי "הסטוריה רחוקה ומייגעת שאינה נוגעת למציאות החיים העכשווית."

שי, אחיו, הוריו וסבתו חוגגים כל שנה בעשרים שנה האחרונות את הפסח אצל אחיו של האבא. השנה שי עשה מעשה נועז ונישא למירי. אמו רוצה להכיר את המחותנים החדשים ולהתחיל ליצור את המשפחה המורחבת החדשה הכוללת את משפחת כלתה. כשמשנים את ההרכב והמיקום הידוע של "הסדר" אנו תורמים לקרע במשפחה ולסיכון שיוותרו אנשים במשפחה שלא ימצאו את מקומם בסידור החדש ויחושו בודדים ונטושים. הדודים ירגישו שהגיע סופה של מסורת רבת שנים. אחיו של שי שאינו נשוי ירגיש שהוא נאלץ ללכת עם הוריו למשפחה שאין לו איתם כל קשר רגשי תוך וויתור על דודיו שאיתם גדל ומהם שאב את מורשתו.

לצערנו לעיתים החלטות אלה מתקבלות תוך כדי תחושת מלחמה, יצירת פצעים והותרת צלקות. התחושה היא שקרקע ההיסטוריה הבטוחה והאהובה רועדת ומותירה אותם מפולגים וכואבים.

אני מציעה שלוש מקפצות שירחיקו אותנו מלועו של הר הגעש הרדום שעלול להתפרץ.

העין ההליקופטר והחשמל.

  1. העין – לכל עין יש "כתם עיוור" הנמצא בנקודה שבה הרשתית מתחברת עם עצב הראייה. שם לא קיימת רגישות לאור ובכך נוצרת נקודה שחורה במרחב הראייה. באזור זה לא קיימים פוטורצפטורים (קולטנים), המוח אינו מקבל את המידע הדרוש.
    קרי – אנו נדרשים לזכור שאם ברמה הפיזיולוגית המין האנושי לוקה בעיוורון חלקי בנקודות מסויימות קל חומר קיימות נקודות עיוורות ברמה הרגשית. לא תמיד אנו רואים את כל התמונה – גם אם נשתדל מאוד!
  2. ההליקופטר – או בשמו העברי, המסוק, יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמוכות מאוד המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות.
    קרי – אנו נדרשים ויכולים! להתרומם רגע מעל תמונת המצב ובכך לאפשר לעצמנו מרחב ראיה גדול יותר. במבט מגבוה נגלה לעיננו שטח גדול יותר ואנו יכולים לראות מה רואים יתר חברי המשפחה שלנו ומהי תמונת המצב שלהם.מכיוון שבפסח עסקינן זה הרגע להחליף את הביסלי בקניידלך. ובמקום להשאר רק עם תמונת המצב שלי להוסיף את תמונת המצב שלך… כל מי שהוא אינו אני.
  3. החשמל – משהו סיפר לי שכשנוגעים במשהו שמחשמל אי אפשר לנתק את היד ממקור החישמול. מישהו צריך לכבות את מקור החשמל. בדרך כלל נדרש פה מישהו אחר שיעשה את הפעולה.
    קרי – כשאתה בעין הסערה בעניני החג גש לשמע את זווית הסתכלות של מישהו אחר ותן לו לנתק אותך מזווית הראיה אליה התחברת ואינך יכול להתנתק.

 

לסיכום

אם מקפצות העין ,ההליקופטר והחשמל לא עזרו לך להרחיב את ראייתך ודרך מקרה נפלת אל תוך תוכו של הר הגעש המשפחתי בעונת הפסח ועיניך מלאו דמעות על אובדן הישן, יש לפנות לאחת מיחידות החילוץ הפזורות בכל הארץ – המטפלים המשפחתיים.

שיתוף:

מאמרים נוספים

פסח – מלחמה או שלום?
יישום עקרונות הטיפול המשפחתי בעבודת היועץ/ ד"ר חביבה אייל-מאיר
תובנה מערכתית בטיפול משפחתי
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
דילוג לתוכן