מאת: ד"ר שרה איוניר

נחשו על מה נאמרה ההגדרה הבאה: …גורם פסיכואקטיבי המספק מצב רוח והתנהגויות המשנות התנסויות כאשר משתמשים בו. זה מספק למשתמש תחושות בעלות השפעה פיזיולוגית אשר יוצרות חוויות כגון: חמימות, הרפיה, אופוריה, ורפיון של אינהיביציות. היחסים עם הגורם נעשים כאלה שהאינפורמציה שיש לאדם על עצמו, לפחות באופן זמני, היא יותר נסבלת ונעימה מאשר האופן שהוא תופס עצמו כשהוא אינו משתמש. כתוצאה מכך המצב הרגשי שלו מצוי בשינוי מתמשך באמצעות המימד הנוסף שהוא היחסים עם הגורם משנה המצב-רוח. המשתמש חווה שינוי בתחושת העצמי שלו, חש תחושה של תיקון עצמי, וזה מגביר את הרצון להמשיך ולהשתמש בגורם. שינויים בהתנהגות המשתמש משפיעים על ההרגשה וההתנהגות של אלה סביב לו. התגובות שלהם כמו חשדנות, כעס, עצבות, דוחפות אותו להרגיש יותר צורך בתיקון המצב העצמי ולהגברת השימוש בגורם ובתגובה לכך הם משפיעים שוב על הסביבה. תהליך זה נעשה מעגלי, חוזר על עצמו, וסוגר את כל המשפחה במצב של חוסר תנועה נוקשה.

זו ההגדרה של קלאודיה בפקו (Bepco 1985), לאלכוהוליזם.
ניסיון קליני מצטבר שהוזכר גם ע"י Pittman (1987, 1995) Brown (1991) ו-Moultrap (1990), מראה שסיפורי אהבה רומנטיים רבים, אצל גברים ונשים, מתחילים על רקע של מצוקה או דיכאון כתוצאה משינויים במהלך החיים, כישלון אישי, חוסר סיפוק מן החיים, או קשיים לעמוד מול בעיה שקשה לו – או שאינו רוצה – להתעמת אתה. היחסים הרומנטיים ממשיכים ומתפתחים כתוצאה מן התחושה המיידית של שיפור ההרגשה והאופוריה, ודוחים את המצוקה המקורית, אך יוצרים מצוקה חדשה אשר יוצרת את התהליך המעגלי המתואר לעיל.

במאמר זה אני מנסה להשוות שימוש בשתייה מופרזת וקיום יחסי אהבה רומנטיים מחוץ לנישואים בהקשר הזוגי-מערכתי שלהם. ההשוואה בין שני מצבים אלו מחדדת היבטים מסוימים ברקע שעליו צומחות שתי התופעות, ובכך עשויה להעשיר את ההסתכלות על זוגות אלו מבחינה תיאורטית ומבחינת ההשלכות הטיפוליות. איני עוסקת במה שאינו דומה, כמו"כ אין לי כל כוונה במאמר זה ללמד את התיאוריה והטיפול באופן כללי בתופעות הללו.

שתי התופעות עוסקות במצב שאחד מבני הזוג, או שניהם, רוצים להרגיש טוב יותר, להרגיש עצמם אהובים או נערצים ורצויים, לתקן את הדימוי העצמי שלהם, להעלות את מצב הרוח, להתעלם מן הקשיים, הכישלונות והמצוקות של עצמם או של סביבתם, להשתעשע, להירגע, ליהנות, "לעוף". הם משתמשים לצורך זה בגורם, חומר כימי או אדם, הנמצא מחוץ למערכת המיידית שלהם.

לצורך הרצאה זו אני מבחינה בין יחסי מין מחוץ לנישואין, לבין פרשיית אהבים רומנטית מחוץ לנישואים. יחסים מחוץ לנישואים אליהם איני מתייחסת כאן ואיני עושה איתם את ההשוואה, עשויים להיות כגון יחסים מזדמנים (one night stand), או התמכרות לסקס – כלומר ריבוי יחסים עם גברים או נשים רבות ללא כל התקשרות רגשית. אף על פי שגם בה קיים המרכיב האובססיבי, סוג זה שייך יותר להפרעות סביב התמכרויות, ובדרך כלל ידוע לבן/בת הזוג, גם אם לרוב לא מדובר בגלוי. אני גם לא מתייחסת ליחסים שמתפתחים מחוץ לנישואים כאיתות או במקום פירוד או גירושין ,(Iwanir & Ayal 1991) כאשר היחסים הרגשיים והחבריים בין בני הזוג הסתיימו מזמן. במאמר זה אשווה בין התמכרות לאלכוהול לבין פרשיית אהבים רומנטית מחוץ לנישואין, היכן שהכמיהה אינה מופנית בעיקר לסקס אלא ליחסים הספציפיים עם האהוב או האהובה.

המחשבות והרעיונות שבהם אני עושה שימוש התפתחו במהלך ניסיון קליני מצטבר, ומבוססים בין היתר על מאמר שכתבתי לאחרונה בשיתוף עם חברתי ושותפתי ד"ר נגה רובינשטיין-נברו (Rubinstein-Nabarro & Ivanir 1999)בנושא משבר הבגידה, כפרק לספר על משברי נישואים.

במהלך המאמר אשתמש לסירוגין במין זכר או נקבה. אני מניחה שאמנם יש שונות בין גברים לנשים בשני הנושאים הנדונים, אך האספקטים שאדון בהם להלן, אינם כה שונים בין גברים לנשים.
כאשר אתייחס למשותף בין שתי התופעות וארצה לשים אותן תחת אותו גג אשתמש במושג הפופולרי: "הרומן". אכנה את האדם הנתון בשתייה מופרזת או ברומן מופרז במלה "משתמש", כיון שהוא משתמש במרכיב זר כדי לתקן את תחושתו העצמית להשפיע על הדימוי שלו. לחומר או למאהב/ת אקרא: "הישות האחרת".

המרכיבים המשותפים לשתי התופעות בהם אעסוק כאן הם: הבועה – המעגל הסגור המתהדק בין המשתמש לבין ה"גורם האחר" וההזנה ההדדית בינו לבין המערכת הסובבת; "מראה מראה היש יפה כמוני" – המבט הסובייקטיבי; אמונות ותפיסות חיים מסולפות; סודות ושקרים – או "לדעת או לא לדעת"; משולש כמבנה 'אידיאלי'; מלכודת אי-המחויבות

הבועה – המעגל הסגור המתהדק בין 'המשתמש' לבין 'הגורם האחר' וההזנה ההדדית בינו לבין המערכת הסובבת

בשלבים הראשונים שתי התופעות דומות לאפיזודה מאנית. רבים מן 'המשתמשים' מגיעים לתקופה של ניתוק רגשי כלפי הקרובים להם ואפילו כלפי ילדיהם. הם מסוגלים למעשים שאינם תואמים את ערכיהם והתנהגותם הרגילה, לעיתים עד כדי גיחוך: אחת הנשים שהיתה ברומן, אמרה לבתה הקטנה שהיא יוצאת לסופרמרקט, ונעלמה ליום שלם עד שהילדה הזעיקה את האב שהיה בעיר רחוקה. כשחזרה ושמעה שחיפשו אותה בכל מקום לא הבינה על מה הפאניקה וכעסה שעשו מזה ענין. אחר היה הולך לישון עם אשתו, ויוצא באמצע הלילה לאחר שהיא נרדמה. כשפעם התעוררה ועקבה אחריו, הוא אמר לה שרצה לקנות לה משהו כהפתעה, ולצורך כך נפגש עם מישהו. בשתי התופעות רמת היצירתיות להמציא פתרונות טכניים, מופלאה בתחכומה, ולעיתים באבסורד שבה.

נהוג לחשוב שהתמכרות לאלכוהול כמו גם לסמים אחרים, שונה מכל נושא אחר המטופל בגישה מערכתית, (למשל סימפטום של חרדה) בכך שזו התנהגות המחדירה השפעה של חומר זר למעגל האינפורמציה בין המשתמש לבין המערכת (Bepco 1985) היחיד הסימפטומטי מצוי באינטראקציה ומחליף אינפורמציות לא רק עם אחרים בסביבתו, אלא שהוא באינטראקציה עם החומר עצמו. אינטראקציה זו משפיעה על המערכת ותגובות האחרים במערכת מזינים את השתיה. ביחסים רומנטיים קיים אותו מעגל: בהתחלה היחסים נותנים הרגשה נפלאה למאוהבת והיא עשויה להקרין על סביבתה חמימות וטוב לב. המאוהבת מעמידה פנים שהכל כרגיל, או משקרת לבן זוגה. אחר זמן כשבן הזוג חושד, היא מטשטשת, מספרת סיפורים, או שנעשית תקפנית ומאשימה כשמבקשים ממנה הסברים. החיים נעשים מתוחים יותר, ואז היא חוזרת לאהובה וזקוקה לנחמה על רוע מצבה, הם נעשים שותפים לסוד וכרגע יש גם אויב משותף, מה שמגביר את התלות ההדדית ואת התחושה שרק כאן בחיק האהוב ניתן למצוא מרפא ללחץ ולחוסר ההבנה של הסביבה להיעדרויותיה, למצבי הרוח שלה, ולמתח העז בו היא שרויה רוב הזמן. במילים אחרות היחסים עם בני המשפחה, מעצבים בהיזון חוזר את היחסים עם האהוב וחוזר חלילה, גם במקרים שבן הזוג עדיין אינו יודע באופן מפורש על הרומן המתפתח ממש לידו.

בטיפול: כדאי להעביר מעגל קסמים זה מן הסמוי אל הגלוי, ליצור יותר שליטה ואחריות של שני בני הזוג על המצב ולחפש גורמי תמיכה בתוך הנישואים והמשפחה.

הימנעות מאינטימיות כמו גם הימנעות מקונפליקטים, הנם גורמים הנמצאים בשכיחות רבה ברקע היחסים הזוגיים ומשמשים קרקע להיווצרות של שתי התופעות:

אימת האינטימיות:

אינטימיות משמעותה לתת לאחר לדעת מי אתה באמת, ולא מי שהיית רוצה להיות (Brown 1991, עמ' 13) ולקבל את האחר עבור מה שהוא באמת. משמעות הדבר לדאוג ולנחם, לתת ולקבל ומעל לכל להיות כן ואמיתי. כל מלה מזויפת נושאת ספקות לגבי מלים אחרות.
כאשר אחד או שני בני הזוג מצויים במצב של מצוקה, מתח או לחץ, אישי או זוגי, וכאשר קיים קושי בסיסי לשאת אינטימיות, מורגשת התנגשות בין שני דחפים חזקים: האחד, לענות באופן מידי על הצורך האישי החיוני להחזיר לעצמם תחושת בטחון ואהבה והדחף השני, לשמר את האיזון של היחסים, ולהימנע מכל מה שעלול לערערם.
רבים מן הנמנעים מאינטימיות חיו במערכות משפחתיות בהם הם חוו קרבת יתר עם הורה מאותו מין או מן המין השני או שהגבולות האישיים לא היו די מוגדרים. או שחוו ריחוק רב. במשפחות אלה נמצא שכיחות של הזנחה, והתמכרויות, אשר הותירו אותם עם צלקות וגרמו להם להיזהר מקרבה וללא יכולת לתת אמון כדי לאפשר קרבה נפשית. (Brown 1991) הם אינם פוחדים מקונפליקט, לכן הם יכולים לדון בקשיים ואפילו לריב או לפעול באלימות. אך אינם יכולים לדון בפתיחות בנושאים אישיים עדינים ומשתמשים בקונפליקטים ובמריבות כדי לטשטש ולכסות על סוגיות רגשיות. וכך נמנעים מאינטימיות. לעיתים הם יטשטשו ויפחיתו מחשיבות של דברים.

בטיפול: עם קבוצה זו, צריך לחתוך מהר את הקונפליקטים ולהגיע לסוגיות האמיתיות. הם צריכים ללמוד איך לפתור ניגודים ביניהם. הם אולי יעדיפו מאבקי כוח. אך המטפל צריך לזהות ולהגדיר את הסוגיות האמיתיות. צריך לעזור לשני בני הזוג לשים לב לרגשותיהם ולתת תוקף לתחושותיהם. הם לומדים לזהות את מנגנוני ההכחשה והעיקוף שלהם, להבין את הפחדים במישור האישי, הזוגי והרב דורי, הכרוכים בביטוי גלוי של רגשות וצרכים. בחשיפת הרקע המשפחתי ניתן יהיה להבין מדוע אינטימיות כה מפחידה. (טוב לעבוד באמצעות הג'ינוגרם).
חשוב לעזור לזוגות לפתח אינטימיות גם ע"י עידוד לפעולות משותפות.

הנמנעים מקונפליקט:

אלו זוגות בהם דפוסי הנישואים בנויים כפי שהם כדי להמנע מקונפליקט, על מנת לשמור על בטחון. הם מאמינים שכל עוד לא מדברים על בעיות, וקונפליקטים, הן לא קיימות. הכחשות אלו יוצרות בסיס מאד מעורער ושברירי לבטחון בנישואים. אצל זוגות אלו קשיים נורמטיביים וצפויים (לידה, הגירה, אבטלה, מחלה, אי שביעות רצון בקשר לתמיכה/עזרה/מין עם בן הזוג וכד'). יורגשו כאיום רציני העלול לפרק את הנישואים. זוגות אלו אינם מנוסים בקיום אינטראקציה ברמה עמוקה, אלא בעיקר מכחישים ונמנעים מרגשות.
במשפחות אלו החיים והיחסים לעיתים קרובות מתנהלים תחת החוק של שלושת הקופים: "לא רואים, לא יודעים לא מרגישים". יודעים עובדות אחד על השני אך זה אינו נרשם ברמה הרגשית, ואינו מושם בקונטקסט הרגשי של היחסים. תופעות חמורות עלולות להתרחש לאורך זמן "מתחת לאף" מבלי שבני הזוג יעצרו להבין ולטפל בהן.
כשאי אפשר להיכנס לקונפליקט, לא ניתן להעלות לשיחה נושא רגיש או שעשוי לעורר מחלוקת כמו לבקש: "אני רוצה יותר מין", "אני צריכה יותר התייחסות ואהבה", ולא ניתן לפתור מצבים של ניגודים. במצבים אלו בני הזוג מגייסים מנגונים מסוימים, כמו קבלת אהבה וסיפוק עצמי מחוץ לנישואים, אשר מטרתם לשמר את האיזון בנישואים ויחד עם זאת לספק את הצורך האישי

בטיפול: כשזוגות באים במטרה לשיקום היחסים, טוב להגדיר מחדש את הרומן, עם הבקבוק או עם האחר, על פי הגישה האסטרטגית כ"ניסיון לפתרון" (attempted solution) (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999), גם אם לא יעיל לטווח ארוך, לבעיה כלשהי שאיימה לזעזע את היחסים. וכך ניתן לראות ברומן גורם בעל תכלית רצויה, שהשתמש במנגנונים בלתי רצויים.

"מראה מראה, היש יפה כמוני?" – המבט הסובייקטיבי

כמו באלכוהוליזם, גם אהבה רומנטית, מכניסה מימד סובייקטיבי לרצף האינפורמציה והקומוניקציה. כשעובדים עם משפחות בהם יש חבר משפחה עם סימפטום בד"כ האינפורמציה והמציאות הקשורות לבעיה ידועות בתוך המשפחה. בעל הסימפטום וחברי משפחה אחרים מכירים באותה מציאות (למשל במצבי חרדה, ודכאון). כשיש רומן עם הגורם ה"אחר", חודר מימד של אינפורמציה וקומוניקציה נוספים, והוא תקשורת שמבוססת על משוב מסולף שאותו בן משפחה סימפטומטי קבל אודות עצמו מתוך האינטראקציות שלו עם החומר/האחר. מתוך היחסים עם 'הישות האחרת', האדם לעיתים קרובות שואב אינפורמציה מסולפת, אשר אינה בהלימה לאינפורמציה ולתקשורת הממשית על עצמו וסביבתו. למשל טיפלתי באדם שבמשך שנים קיים מערכת רומנטית סוערת עם עובדת במשרדו. עקב ניהול כושל וקשיי השוק, החברה הלכה וצברה הפסדים כבדים, אך אותו אדם לא ראה עצמו כמצוי בסכנה, אדרבה, הוא ראה עצמו מוצלח, ונערץ, המשיך לצרף אותה לנסיעות יקרות ברחבי העולם, הרחיב בצורה בלתי מציאותית את עסקיו ושקע בחובות גדולים יותר. האיתותים שקבל מרואי החשבון ואנשי הכספים, נתקלו בזלזול ותחושת אומניפוטנציה, עד שהבנקים עצרו את הקרדיט והוא עמד בפני פשיטת רגל. למותר לציין שבאותו רגע נעלמה האהובה והאהבה.

בטיפול: בגלל ההשלכות הרציניות ולעיתים מסוכנות במצבים אלו, רצוי לפתוח את עובדת קיום הרומן או השתיה מוקדם ככל האפשר, כדי להפסיק את ההתדרדרות. אם בת הזוג פונה במצוקה מבלי לזהות עדיין את האמת, רצוי לעודד אותה לקבל אינפורמציה מליאה. אם שני בני הזוג משתתפים בטיפול, אפשר לעזור לבני הזוג לפתוח את העובדות בגלוי ביניהם. על המטפל להיות ער מתי לא לעודד גילוי לב וחשיפת עובדות בין בני הזוג, למשל במצבים של חשש מאלימות או ניצול לרעה של האינפורמציה למשל בבית המשפט. ככל שיותר מהר ייכנס המטפל כגורם נוסף בין המשתמש לבין הראי שלו, כלאמר מספק הידע המסולף, כך יוכל המשתמש למסור דין וחשבון לגורם ניטראלי, ולבחון דרך עיניו את המציאות.

אמונות ותפיסות חיים מסולפות

האנתרופולוג גרגורי בייטסון, ראה את נקודת המבט הסובייקטיבית של היחסים עם האלכוהול, כקשורה באופן ישיר למערכת של אמונות מעוותות על העצמי ועל העולם. אמונות שרגליהן בחשיבה של התרבות המערבית. למשל אמונה שקשורה בכבוד: שאדם יכול בכל מקרה לשנות ולשלוט בכל מה שירצה לשנות ולשלוט ולהשיג. זוהי הכחשה של המצב "אני לא יכול". הכבוד הופך לקונטקסט של המאבק להשיג שליטה על עצמו ועל אחרים. "אם רק ארצה the sky is the limit".

אמונות רבות רווחות בקשר עם בגידה: למשל זה שמנהל פרשיית אהבה סודית, חי בהרגשה שמה שלא נראה לא קיים ולא משפיע.
אמונה שכיחה בפרט אצל גברים שעל סקס מותר לשקר (ראה קלינטון), או שמותר לשקר לנשים. או שאפשר לנצח לשקר בלי להיתפס: "אם לא הייתי מגלה לך לא היית יודעת, חבל שהודיתי". או שאפשר לגלגל את הגלגל אחורנית: "טוב עזבתי אותה אז בואי נשכח מזה ונמשיך הלאה". או אמונות בדבר מוסר כפול לגברים ונשים: אצל גברים זה רק סקס ולכן זה לא פוגע בנישואים.

בטיפול: חשוב שיהיה שינוי באופן שאדם חושב על עצמו, על יחסים, ולבחון מחדש אמונות חברתיות ומושגים. המטפל צריך להיות מוכן לחשוף ולתקן תפיסות מעוותות. למשל כאשר המשתמש מגן על הרצון להסתיר עובדות חשובות בשם הפרטיות, המטפל יכול לדבר על הצורך לפרטיות כשמירת המרחב האישי מול הצורך לאינטימיות הקשורה למרחב הזוגי. וכיצד ניתן למזג בין שני צרכים אלו. (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999). עיוות אחר קשור בבלבול בין אמון ואהבה. רבים נוטים לחשוב שאם יש אהבה יש גם אמון'. אהבה – בנויה על תחושות גופניות ורגשיות אמון – בנוי על נסיון עובדתי". אחרי גילוי הרומן, אבדן האמון נתפס לעיתים כאבדן האהבה. המטפל יעזור לבני הזוג להתאבל על אבדן של אמונות מוטעות, ולבנות אמון מחודש ע"י ידיעת המציאות והאמת.

סודות ושקרים – או "לדעת או לא לדעת"

מה שמאפיין ברוב המקרים את המערכת המשפחתית בזמן קיום הרומן עם 'הישות האחרת' בכל מישור שהוא, הוא חוסר אמת. זה הניסיון של העצמי להיות לא עצמי, או עצמי חליפי. לעיתים קרובות קיים שיתוף פעולה מצד כל הנפשות הפועלות, בני המשפחה והסביבה, להימנע מלראות את האמת ולהכחיש את התחושות האינטואיטיביות. זוגות אלו שומרים על יציבות בעיקר באמצעות 'לא לראות ולא לדעת'. תחושה זו של יציבות ושלווה מדומים נוסכת הרגשה של נוחות, חברות ואמון מובן מאליו, ללא כל בסיס במציאות(Rubinstein-Nabarro,1996) הם אינם מודעים למה שמתהווה בחצר האחורית של בן הזוג, וממשיכים לחיות בתחושת 'הענינים כרגיל'.

בטיפול: גורם מרכזי יהיה לעבור מדפוס של הכחשה, כלאמר לרצות לא לדעת, לדפוס של לראות, לדעת ולהרגיש. אצל הרבה מזוגות אלו קיים המיתוס של: "אני מכיר אותה כמו כף היד שלי" שמשמעות הדבר: אני יודע עליה הכל לכן אין צורך כלל לחשוב או לשים לב לה ולמצבה. כפי שאמרה לנו מטופלת, לאחר גילוי פתאומי של יחסים רומנטיים ממושכים של בעלה: "הוא הלך בבוקר לעבודה, וחזר בערב, וחשבתי שזה כל מה שיש בחייו". ערעור המיתוס של "אני מכיר אותה", הוא אחת ההתערבויות הראשונות, רצוי שהמטפל יאמר ברור שהמציאות מראה שזה לא אמת, למשל: "כדאי לך להפסיק להגיד שוב ושוב שאתה מכיר אותה, כי כבר שנתיים קורה בחייה משהו כ"כ רציני (כמו יחסים או שתיה), ולך אין כל מושג, ולכן כדאי להפסיק לאמר זאת ולהתחיל להתבונן בסקרנות ובענין אל הצדדים הלא מוכרים והלא גלויים שלה, וללמוד אותה מחדש" (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999).
גם במקרים שבת הזוג עדיין אינה יודעת אודות היחסים האחרים של בן זוגה, לרוב היא מגיבה בתגובות רגשיות. לעיתים במצב רוח דכאוני, או ירידה/עליה במשקל, או בתופעות פסיכוסומטיות. במקרים אלו התנהגותה עלולה להפוך בידי הבעל למוקד הבעיה, וכך זה הופך למעין 'הצדקה' להמשך הרומן שלו. כפי שמטופלת שהתברר לה שבעלה ניהל יחסי אהבה עם אחרת במשך שנה, ספרה: "לא ידעתי למה, אני, שאני טיפוס כ"כ ערני ותמיד מוכנה לבלות, נכנסתי למיטה כל ערב בשעה 7-8. הייתי פשוט מדוכאת אבל לא הבנתי את זה. ואז הוא האשים אותי שבגללי אנחנו לא מבלים, שאני כל הזמן ישנה, שאני משמינה, שאני לא באה איתו לאירועים במקום עבודתו והוא נאלץ לצאת לבד. ממש הרגשתי שהוא לא רוצה שאצא איתו, כי הרי היה מודיע לי ממש ברגע האחרון, או שהיה מזמין אותי בזמנים שהוא ידע שיש לי מחויבויות אחרות".בטיפול יש לחשוף מצבים כמו הנ"ל שהם: ‘crazy making’, יש לבנות מחדש את התמונה המציאותית שהיתה ולנקות את תחושת הזיוף, האשמה והשקר (.(Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999
עקב האופי ההימנעותי מעימותים רגשיים האופייני לרבים, בתחילת הטיפול ישנה דילמה חזקה אצל בן הזוג של המשתמשת: "לדעת או לא לדעת", אצל המשתמשת יש דילמה האם להתגלות או להישאר אניגמה, חידה עבור האדם האמור להיות הקרוב לי ביותר. אנו מאמינים שהטיפול צריך לעודד לא רק לקבל אינפורמציות בקשר לרומן, או לשתיה, אלא להפיק תועלת מן המומנטום שנוצר בחיי הזוג עקב המשבר, כדי להרחיב את הצורך לדעת, על עצמי, על השני ועל היחסים, לטווח רחב יותר של ענינים. לא רק להישאר ברמת הקטרכזיס, והרצון לדעת את הפרטים הנוגעים בארוע ברומן, אלא לגרות את בני הזוג לסקרנות הדדית לגבי השני כאדם נפרד.
בקטע הבא אציג כיצד המטפלת מאתגרת את בת הזוג החוששת לדעת יותר על בן זוגה שבגד, רוצה להימנע מעימות עם האמת או חוששת להכעיס אותו בשאלותיה, ומעדיפה להמשיך להשאיר דברים מעורפלים, מתוך: Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999:

ר. (מטופלת): אני לא רוצה לדעת, זה כואב ומעליב, הרי תמיד סמכתי עליו
מטפלת: זו ההזדמנות בשבילך להחליט אם את מעונינת באמונה עיוורת או באמונה מפוקחת. אמונה עיוורת מבוססת על אידיאות, אמונה מפוקחת מבוססת על הערכת המציאות.
ר.: כן בעצם אני רוצה לדעת, זה יתן לי יותר שליטה.
מטפלת: האם הרצון לדעת בא מן הצורך בשליטה או מן הסקרנות והרצון להכיר יותר טוב את בעלך?
מטופלת: משניהם, כרגע יותר מן הצורך בשליטה אבל אולי יותר מאוחר אהיה פנויה גם להכיר אותו יותר טוב.

ההבהרה של שני סוגי "הידיעה" חשובה מאד וחשוב ששני בני הזוג ידעו ששני הסוגים לגיטימיים ורצוי לשתף פעולה בברור אמיתות שונות.
(נושא חשיפת האמיתות מומלץ כחלק מטיפול אינטנסיבי, היכן שהמטפל יכול לווסת את התגובות, ולא בהכרח מומלץ ואפילו יכול להזיק, אם בני הזוג אינם פונים לטיפול)
אינפורמציה רק למטרה של ידיעה הנה חסרת ערך אם איננה גורמת לאדם להיעצר ולחשוב על האיכות והסגנון של היחסים כדי להתקדם ולטפל בסוגיות האמיתיות בחיי הזוג. אנו גם עוזרים לזוג לחוש את ההקלה והרגיעה בכך שאפשר להפסיק לשמור בסוד, להחביא ולשקר.

לא קל לעמוד בידיעה. לעיתים ההימנעות מן הידיעה ומן הדיווח על הפרטים מראה על קושי להתמודד עם התכנים, עם הרגשות של עצמו ושל השני, ועם המשמעות של הרומן. טיפלתי לפני שנים בזוג שהבעל התאהב ביצאנית, ונהג לבוא לבקרה לא רק כקליינט. כשנשאל על ידי אשתו בשיחה על מה היה לו לדבר עם "הזונה הזאת" ענה, בעידוד המטפלת, כי היא נעזרה בו בעניניה האישיים, כשהאשה שאלה למה הוא לא כ"כ טוב לחברים שלו, ולזונה זרה הוא עוזר, הוא ענה שלחברים שלו יש הרבה מקורות של עזרה, ולאשה זו שהיתה בודדה, אין. האשה מאד התקשתה לקבל את הצד הזה הבלתי ידוע לה של בעלה. לאחר שנרגעה זה אפשר לה לראות מחדש את הרגשות והצרכים הסוביקטיבים של בעלה לקחת אחריות על תקופות ארוכות בחייהם שהיא זלזלה בערכו ופגעה בו, ולהתייחס אליו באור חדש.

כשחושבים באופן מערכתי, גם אם מכירים באחריות הצד שבצע את המעשה, בגידה או שתייה, כל אחד מבני הזוג צריך לקחת על עצמו אחריות, לסיבות ולכן גם לתיקון.

משולש כמבנה אידיאלי לייצוב הזוגיות

ככל ששתי התופעות גורמות סבל רב בחיי האשה הקבועה, הן גם מעניקות לה מעמד מיוחד בחיי הגבר: בהתמכרות לאלכוהול האשה יוצרת עצמה חיונית בחיי בעלה. גם בסיפורי בגידה רבים האשה היציבה משמשת עמוד תווך לכל המשפחה ומשאירה את בעלה תלוי בתגובותיה. (מרכיב זה יותר שכיח כאשר הגבר הוא 'המשתמש' בעיקר בשל העובדה שלגברים יותר קשה לשאת ביודעין קיום רומן של האשה לאורך זמן) המשולש גבר-אשה-צלע שלישית, מכניס גורמי ריגוש חזקים ליחסים. המשולש משמר קשרים זוגיים בעיתיים או קשיים אישיים אצל הצד ה'בסדר', שאינם נדונים לעולם. כמו כן המשולש גם מגדיר בצורה קבועה את מידת הקרבה ואת חלוקת הכוח בזוגיות. במשולש כזה בד"כ הצרכים של כל אחד מבני הזוג מאד ילדותיים וכל אחד מרוכז בעצמו ורואה את האחר כספק של צרכיו. ההתמכרות מתחזקת תלות ובכך מבטיחה המשכיות הקשר והשליטה של הצד ה'בסדר'. בסרטו של …"האשה של חיי", אודות יחסים בין כנר לבין אהובתו – מנהלת התזמורת, המכור ניתק עצמו מאהובתו למרות מחאותיה הקשות, ופנה לטיפול גמילה. כאשר הוא עובר תהליך גמילה קשה מאד, ונקי משתיה במשך 9 ימים, הוא מתקשר אליה ומספר לה בשמחה על הישגו, הוא אומר: "תארי לך, 9 ימים בלי שתיה" והיא עונה בכעס, מבלי להתייחס כלל להישגו: "9 ימים בלעדיך, טוב שעזבת, אני מקוה שלא תחזור".
בטיפול: יש לעזור לבני הזוג לייצר גורמי ריגוש אלטרנטיביים בתוך הנישואים ובחייהם האישיים, וללמד אותם כיצד להשיג יציבות וקרבה ולווסת מרחב אישי באמצעים אחרים.

מלכודת אי-המחויבות ואי בחירה

אלו סוגיות מרכזיות משותפות בטיפול בשתי התופעות. טיפול הנוגע בסוגיות אלו חיוני לשם קבלת תוצאות. טיפול זה חיוני במיוחד כאשר בני הזוג מעונינים להמשיך ביחסי הנישואים שלהם ולא להיפרד
המקורות של מחויבות נובעים מתחושה פנימית של אמון בסיסי שאומר "אני ראוי". במהלך רצף אין סופי של פעולות של תן וקח, אדם מגיע להרגשה הטובה, שהוא מספיק משמעותי וחשוב כדי שיקבל התייחסות, הזנה ונאמנות מאלו שחייו מופקדים בידיהם, גם במצבים של אכזבה וקונפליקט" ((Krasner & Joyce 1995 p.25
מחויבות אינה עוסקת ברגשות אלא בתחום של מודעות אתית שיש עמה השלכות מעשיות הנובעות מדאגה ואכפתיות, כדי לבנות אמון בין אדם לאדם. מחויבות משמעותה "אני מוכן להקריב משהו מן החיים שלי כדי להפחית את סבלו של בן זוגי". למשל משמעותה של מחויבות עשויה להיות וויתור על השעשוע הכרוך ביחסים רומנטיים מחוץ לנישואים או על העונג הכרוך בשתיה (לפני ההתמכרות הפיזית), למען בת/בן הזוג. היא גם עשויה להיות נכונות להקרבה וויתור למען העונג או הרווחה של בן הזוג.

בטיפול: המחויבות הראשונה שכל אחד מבני הזוג, 'המשתמש' ובת זוגו, יקבל על עצמו אומרת שכל אחד לוקח אחריות לפעולותיו בעבר בהווה וכלפי העתיד. עליהם להכיר בהשפעה שפעולות אלו שלהם (בגידה, שתיה, שקרים, התעלמות, וכו') בעבר ובהווה השפיעו על בן הזוג או אחרים במעגל המשפחתי והרחב.
ראוי שכל אחד ישאל עצמו מה הקוים האדומים שלו לגבי נזק נפשי שהוא מוכן לגרום לאדם היקר לו כדי לשמר את תענוגותיו. אילו דברים שאינם הכרחיים הוא יימנע מלאמר או לעשות כדי להפחית את הנזק הנפשי של בת זוגו (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999).

סיכום:

השוואה בין קיומה של פרשיית יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים לבין שתיה מוגברת, מחדדת מספר היבטים המשותפים לשתי התופעות. היבטים אלו מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: האחת מתמקדת באופי המערכתי המשותף לשתי התופעות, אשר מציע הסבר לגבי יצירת הבעיה, שימורה ולכן גם הטיפול בה (ההזנה ההדדית בין 'הרומן' לבין המערכת הסובבת, המשולש כמבנה 'אידיאלי'). הקבוצה השניה מציעה התייחסות לקונטקסט החברתי והרגשי אשר בתוכו יכולות להתפתח שתי התופעות, אשר עלול לעודד בלבול וחוסר בהירות לגבי ערכים ותפיסות חיים (אמונות מסולפות, המבט הסובייקטיבי, סודות ושקרים). הדיון בשאלת המחויבות נראה לי כהיבט מרכזי כשניגשים לבחון התנהגויות במרחב היחסים הזוגי.
אני מקוה שהקוראים יוכלו לגזור מתוך הדיון ההשוואתי שהוצע, השלכות טיפוליות מעשיות אשר יעשירו ויעצימו את הטיפול בשני סוגי משברי הנישואים, אשר נחשבים בין הקשים, ההרסניים והמטרידות ביותר עבור הזוגות ולכן גם עבור המטפל הזוגי והמשפחתי.

*ההרצאה ניתנה בכנס אגודת "אפשר" לטיפול בהתמכרות לאלכוהול, מאי 1999
פורסם בביטאון האגודה לטיפול במשפחה "עניין משפחתי" ובביטאון אגודת "אפשר"

ביבליוגרפיה:

Bepco Claudia & Krestran Ann (1985) The Responsibility Trap. The Free Press: New York

Iwanir S. & Ayal H., (1991) Mid-life divorce iInitiation: From crisis to developmental transition. Contemporary Family Therapy 13(6) December

Krasner B. R., & Joyce A. J., (1995) Truth, trust, and relationship. New York: Brunner/Mazel.

Moultrap,D,J. , (1990) Husbands, Wives & Lovers. New York: The Guilford Press.

Pittman, F. S., (1987). Turning points: Treating families in transition and crisis. New York: Norton.

Pittman, F. S., (1995) Crises of Infidelity in: Clinical handbook of couple therapy. In N.S. Jacobson & A.S. Gurman (Eds.)

Rubinstein-Nabarro, N. (1996). "Systemic Insight" and the couple "Seesaw Effect" in couple and family therapy. In Andolfi, M., Angelo, C., & De Nichilo. M. (Eds.) Feelings and Systems (in the Italian: Sentimenti e sistemi). Raffaello Cortina Editore, Italy. pp. 195-215. (The English translation can be obtained from the ahthor).

(Rubinstein) Nabarro Noga & Ivanir Sara (1999) The Therapy of Extramarital Affair Crisis in Long-Term Midlife Marriages.(Terapia delle coppie di mezza eta in crisi per una relazione extraconiugale) (p. 177 – 225) In: La crisi della coppia – una prospettiva sistemico-relazione Maurizio Andolfi (ed) Milano: Raffaello Cortina Editore